יום שישי, 25 בדצמבר 2015

סדרת הספרים "תיכון לילה"

הפעם אני אדבר על סדרת הספרים "תיכון לילה" של סי ג'יי דוהרטי. הספר הראשון בסדרה מדבר על אלי שרידן נערה שנשלחת לפנימייה יוקרתית , אקדמיית קימריה, היא מכירה שם חברים חדשים ואפילו שני בנים חתיכים משני קצוות אופי שונים מתחילים איתה אבל באקדמיה יש משהו מעבר, יש כיתת לילה מסתורית שאנשים ספציפיים נמצאים בה אבל לשם מה הכיתה הזו? ומה באמת מסתתר מאחורי האקדמיה היוקרתית?

קודם אני חייבת לומר משהו על התקציר המעפן של הסופרת, הוא אמור לעניין ולמשוך קוראים אבל הוא לא. הסיבה שקראתי את הספר היא בגלל המלצה של חברה קרובה שפחות או יותר באותו טעם כמוני. אני לא אגיד שזה ספר מעניין או משהו אחר כי הוא לא אבל הוא גם לא ספר גרוע. הכתיבה שלה לפעמים מרגיזה כי הסופרת מתמקדת בדברים לא מעניינים שלא תורמים ותיאורים חסרי משמעות אבל לפעמים היא קולעת בול באיך שצריך לתאר או את הסיטואציה עצמה. מבחינת העלילה מן הסתם היא צפויה כי אין מה לעשות קשה לעשות בימינו ספר עם "גורם ההפתעה" אבל בכל זאת אם המשכתי לקרוא היה משהו בספר, הוא לא חסר תוכן לגמרי. אני חושבת שהעניין בספר, לא יודעת אם זה טוב או לא אבל הוא משלוש האהבה, אלי, סטיבן וקרטר. עניין כיתת הלילה(אני לא אגלה מה היא ולמטרת מה היא קיימת) לא מרכז ולא מושך יותר מדי תשומת לב ואולי זה סוג של פספוס בשביל הסופרת כי חבל. מה שכן יאמר לזכותה של הסופרת שהמשפטים בכריכה הקטנים מאוד נחמדים ושיצא לי לחשוב עליהם בקטעים  בספר. בגדול נגעתי בהכל זה ספר מאוד נחמד למי שלא בונה על הצד המסתורי בעניין.


יום שבת, 19 בדצמבר 2015

אל תסתכלי אחורה

הספר שאני אדבר עליו היום הוא אל תסתכלי אחורה של ג'ניפר ארמנטראוט. הספר נפתח בילדה עצמה( סמנתה ) שאינה זוכרת דבר ולאורך הספר היא מנסה לגלות מה קרה לה? איך זה קרה לה?ומי היא? ובנוסף מותה של החברה שהייתה החברה הכי טובה שלה קשור למקרה הזה, לאט לאט כשהיא מגלה יותר פרטים על עצמה היא לא אוהבת את מה שהיא מגלה, היא הייתה נערה מאוד מגעילה להרבה אנשים ובייחוד לבן של השכן,קרסון, היא שוב בונה את החיים שלה אבל הפעם היא מחליטה מי חבר ומי אויב ובעזרתו של קרסון היא מפצחת את התעלומה, בסופו של דבר(וכן הם מתאהבים).


אני אישית ממש אהבתי את הספר, הוא מעניין מהרגע הראשון שקוראים, כסופרת מתחילה בלפתוח ספר כשהדמות עצמה לא יודעת כלום זה הופך ליותר מעניין. יש הרבה שאלות והרבה דברים בספר שאתה ממש מוצא את עצמך חושב ומתחיל למצוא בעצמך הסברים ואז כשזה לא נכון אתה יותר במתח כל זה בשילוב סיפור האהבה שלהם בהחלט יוצר ספר טוב.
הכתיבה לא מתנשאת אבל אם זאת לא גבוהה מדי, איך תיאורים מציקים כמו למשל שהדמות נכנסת לבית ואז הסופרת מתחילה לחפור על איך נראה החדר(בנינו, זה לא מעניין) הספר מתמקד במה שצריך ובכל זאת בכל דבר אמור להיות משהו שאהבת ממש ופחות אהבת אבל בספר הזה אני לא מצליחה למצוא...



יום שישי, 11 בדצמבר 2015

היינו שקרנים

הספר הבא עליו אני אדבר הוא הספר היינו שקרנים של א' לוקהארט. הספר מספר על משפחה שכביכול נראת "מושלמת" אבל היא לא. לספר שני קווי עלילה אחד העכשווי(כשהמספרת בת 17) והשני זה מה שקרה בקיץ כשהמספרת בת 15. למשפחה שלה יש בית נופש, וכל קיץ הם נפגשים על האי שלהם ושם יש לכל משפחה בית. למספרת יש חבורה שהם "השקרנים", בת דודה שלה, בן דודה שלה והחבר שלו- שיהפוך להיות בהמשך בן הזוג שלה. בעצם כל משפחה שם שמורכבת רק מנשים, ללא הבעלים שלהן רודפת בצע, יש להן ריב על הבית הגדול ביותר ובקיץ של גיל 15 המשפחות החליטו להיפרד ולא להגיע בקיץ, המספרת(קיידנס) מחליטה ביחד עם החבורה לעשות מעשה ששינה את הקיץ הזה, ואת החיים של המשפחה לנצח...

טוב, קודם כל כמו כולם מאוד הסתקרנתי לדעת מה קרה? ועל מה כל התגובות והאנשים מדברים בהקשר לסוף הספר אז החלטתי לקורא אותו. אם נהנתי או לא אני לא כל כך יודעת, אם הופתעתי, בהחלט כן.
אין ספק שהסופרת יודעת להפתיע ולעשות "סוף מהסרטים" מה שנקרה אבל לאורך כל הספר עד לסוף שעניין וסקרן לדעת על מה כל העניין היה מאוד משעמם ולכן אני לא כל כך יודעת מה להגיד, בזכות הסוף הספר הזה הצליח, כי בלי הסוף הוא סתם עוד ספר משעמם ובכל זאת אני לא יכולה להגיד שהוא ספר "יפה" או מהנה", וגם בכלל לא הייתי מגדירה אותו לילדים או נוער יש תיאורים נוראים בספר ובנוסף הסוף המזעזע, אני חושבת שהסופרת צריכה לעשות חושבים קצת עם עצמה למי הוא מיועד.
בגדול אני לא חושבת שבשביל סוף כזה שווה לקרוא את הספר, אבל מי כמוני יודעת ש"הסקרנות הרגה את החתול" מאוד עובדת פה, כי רק בגלל זה אנשים קוראים ויקראו אותו, והסוף...הוא זה שהורג


יום ראשון, 29 בנובמבר 2015

הזמן השבור

היום נדבר על הספר "הזמן השבור" של אריאלה בנקיר:

הספר מדבר על נערה בשם מיקי שהילדים בבית הספר שלה מתאכזרים אליה ולכן היא מסתובבת והולכת לפינות רחוקות ומבודדות. פעם אחת כשהיא בספרייה, שוב מבודדת מכולם היא מוצאת ספר ישן ונשאבת לתוכו, התקופה בה מיקי נמצאת עכשיו היא ימי הביניים שם היא נוחתת בבית המלכה והיא והעוזרת הצמודה שלה(שהיא גם סוג של מכשפה) עוזרות לה להשתלב. בהמשך היא מכירה ומתחברת למאלף בזים, פייטרו, והם מבלים הרבה ביחד וכמובן כמו בכל ספר הם מתאהבים ;) אבל תמיד יש תסבוכות באמצע ובאלגנים ובנוסף לכל מיקי מוצאת רמזים על אביה, שאמור להיות מת אבל מי יודע? לפי הרמזים זה נראה אחרת.

ועכשיו לא מספיק רק לדעת על מה הספר אני בטוחה שתרצו לשמוע גם דעה אישית...
אז ככה מתחילת הספר ועד סופו הוא מעניין 
העלילה, הכתיבה של הסופרת, השילוב עם מידע אמיתי שגם אם אתם לא מתחברים אתם תרצו לדעת עוד משתלב נהדר. בעיקר אהבתי בספר את העלילה והכתיבה, היא לא מתנשאת ולא גבוהה, היא מדברת אלינו בגובה העיניים וקל להבין אותה, הסיטואציות בהם נמצאת הגיבורה(מיקי) לא תמיד רחוקים בסיפור מסיטואציות שקורות לנו ולכן זה מושך יותר לדעת איפה ומה היא חושבת שצריך לעשות עכשיו. וכמו כל נערה כמובן שאי אפשר לשכוח מהסיפור האהבה שמוסיף לספר והופך אותו ליותר מעניין (קצת פלפל). אני מדרגת אותו 8 מתוך 10!
אז אם עניינתי למה אתם מחכים? לכו לקרוא :)



כמה מילים לפני שמתחילים

היי לכולם,
בבלוג הזה יפורסמו ספרים עליהם אני אמליץ, ומדפי פעם גם ספרים חדשים וספרים בכללי 

אבל לפני הכל, מה נחשב בעיניכם לספר טוב? מה הורס ספר? מה משעמם?

אני יודעת שספר טוב בעיניי זה ספר שנכתב בצורה ברורה וקלה להבנה, לא בשפה גבוה, ולא מילים "פלצניות" שכאלה
ספר בו המילים הם יומיומיות, מילים שנבין ונתחבר.
העלילה כמובן זה חשוב מאוד כי אם התוכן לא מעניין אין טעם לקורא את הספר
פרמטר נוסף בעיניי וחשוב מאוד מאוד זה הסוף של הספר
אם הספר טוב וכל ההתחלה והגוף טובים והסוף לא, בעיני אפשר "לזרוק את הספר לפח"(לא באופן פיזי) הסוף הוא סוגר פרק מאוד חשוב בחיים של הדמויות ושל הסיפור אם הוא לא יהיה תואם לרמה של שאר הספר, לא קשור או פשוט מדי זה הורס, והרבה!
בנוסף לכל תיאורים של מקומות בקטנה זה אחלה שזה כל הסר או כל דבר זה כבר מעיק ולכן לפי דעתי לא צריך להגזים עם התיאורים.
לא למהר עם העלילה אבל גם לא למרוח אותה ואף פעם אבל אף פעם לא להישאר באותו קו, לא כל הזמן להראות כמה טוב עכשיו לדמות או כמה רע לה תמיד לשנות, כי כשאתה נשאר כל הזמן ומספר על אותו דבר  מאבדים עניין במהירות, אבל גם לא לעבור במהירות כי אז נגמר הסיפור ואין עניין או שזה פשוט סתם הורס.

מה יותר טוב הפי אנדינג או דווקא סוף עצוב\מרגש?

זאת שאלה בהחלט קשה אבל זה תלוי אך ורק בסיפור
אם אין לי שום סיבה להרוג את הדמות הראשית או פתאום לגמור את זה בצורה "רעה" זה הורס ולא שווה כלום אבל אם יש מסר או משהו שרוצים להעביר, זה התאים ונתן יותר עוצה וחוזק לסיפור אז בהחלט שווה
אני יכולה לתת דוגמא,
למשל אם יש לי סיפור על זוג, על איך הם הכירו, בקיצור טלנובלה זה ממש לא מתאים לעשות סוף עצוב, אין שום טעם בזה, ההפך אני חושבת שזה אפילו גורע
אבל אם מדובר על ילד חולה בסרטן שנאבק בחיים שלו ומראים איך הוא עובר כל יום ומתמודד וחיי את החיים למרות הכל ולמרות זאת יש סוף עצוב(הוא מת) אני חושבת שזה בחירה טובה כי זה יותר מרגש, ואם זה יותר מרגש אז גם זוכרים את זה וזה עושה משהו, לא סתם קראתי סיפור על הא ודה אלא על משהו שריגש והשאיר אצלי רושם
כמובן שזה לא חייב להיות רק על זה יש הרהב סגנונות ועלילות שסוף עצוב מתאים להם
לסיכום אני לא יכולה להגיד מה יותר טוב כי לכל סיפור יש את הסוף שלו