יום שישי, 11 בדצמבר 2015

היינו שקרנים

הספר הבא עליו אני אדבר הוא הספר היינו שקרנים של א' לוקהארט. הספר מספר על משפחה שכביכול נראת "מושלמת" אבל היא לא. לספר שני קווי עלילה אחד העכשווי(כשהמספרת בת 17) והשני זה מה שקרה בקיץ כשהמספרת בת 15. למשפחה שלה יש בית נופש, וכל קיץ הם נפגשים על האי שלהם ושם יש לכל משפחה בית. למספרת יש חבורה שהם "השקרנים", בת דודה שלה, בן דודה שלה והחבר שלו- שיהפוך להיות בהמשך בן הזוג שלה. בעצם כל משפחה שם שמורכבת רק מנשים, ללא הבעלים שלהן רודפת בצע, יש להן ריב על הבית הגדול ביותר ובקיץ של גיל 15 המשפחות החליטו להיפרד ולא להגיע בקיץ, המספרת(קיידנס) מחליטה ביחד עם החבורה לעשות מעשה ששינה את הקיץ הזה, ואת החיים של המשפחה לנצח...

טוב, קודם כל כמו כולם מאוד הסתקרנתי לדעת מה קרה? ועל מה כל התגובות והאנשים מדברים בהקשר לסוף הספר אז החלטתי לקורא אותו. אם נהנתי או לא אני לא כל כך יודעת, אם הופתעתי, בהחלט כן.
אין ספק שהסופרת יודעת להפתיע ולעשות "סוף מהסרטים" מה שנקרה אבל לאורך כל הספר עד לסוף שעניין וסקרן לדעת על מה כל העניין היה מאוד משעמם ולכן אני לא כל כך יודעת מה להגיד, בזכות הסוף הספר הזה הצליח, כי בלי הסוף הוא סתם עוד ספר משעמם ובכל זאת אני לא יכולה להגיד שהוא ספר "יפה" או מהנה", וגם בכלל לא הייתי מגדירה אותו לילדים או נוער יש תיאורים נוראים בספר ובנוסף הסוף המזעזע, אני חושבת שהסופרת צריכה לעשות חושבים קצת עם עצמה למי הוא מיועד.
בגדול אני לא חושבת שבשביל סוף כזה שווה לקרוא את הספר, אבל מי כמוני יודעת ש"הסקרנות הרגה את החתול" מאוד עובדת פה, כי רק בגלל זה אנשים קוראים ויקראו אותו, והסוף...הוא זה שהורג


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה