היי לכולם,
אבל לפני הכל, מה נחשב בעיניכם לספר טוב? מה הורס ספר? מה משעמם?
אני יודעת שספר טוב בעיניי זה ספר שנכתב בצורה ברורה וקלה להבנה, לא בשפה גבוה, ולא מילים "פלצניות" שכאלה
ספר בו המילים הם יומיומיות, מילים שנבין ונתחבר.
העלילה כמובן זה חשוב מאוד כי אם התוכן לא מעניין אין טעם לקורא את הספר
פרמטר נוסף בעיניי וחשוב מאוד מאוד זה הסוף של הספר
אם הספר טוב וכל ההתחלה והגוף טובים והסוף לא, בעיני אפשר "לזרוק את הספר לפח"(לא באופן פיזי) הסוף הוא סוגר פרק מאוד חשוב בחיים של הדמויות ושל הסיפור אם הוא לא יהיה תואם לרמה של שאר הספר, לא קשור או פשוט מדי זה הורס, והרבה!
בנוסף לכל תיאורים של מקומות בקטנה זה אחלה שזה כל הסר או כל דבר זה כבר מעיק ולכן לפי דעתי לא צריך להגזים עם התיאורים.
לא למהר עם העלילה אבל גם לא למרוח אותה ואף פעם אבל אף פעם לא להישאר באותו קו, לא כל הזמן להראות כמה טוב עכשיו לדמות או כמה רע לה תמיד לשנות, כי כשאתה נשאר כל הזמן ומספר על אותו דבר מאבדים עניין במהירות, אבל גם לא לעבור במהירות כי אז נגמר הסיפור ואין עניין או שזה פשוט סתם הורס.
מה יותר טוב הפי אנדינג או דווקא סוף עצוב\מרגש?
זאת שאלה בהחלט קשה אבל זה תלוי אך ורק בסיפור
אם אין לי שום סיבה להרוג את הדמות הראשית או פתאום לגמור את זה בצורה "רעה" זה הורס ולא שווה כלום אבל אם יש מסר או משהו שרוצים להעביר, זה התאים ונתן יותר עוצה וחוזק לסיפור אז בהחלט שווה
אני יכולה לתת דוגמא,
למשל אם יש לי סיפור על זוג, על איך הם הכירו, בקיצור טלנובלה זה ממש לא מתאים לעשות סוף עצוב, אין שום טעם בזה, ההפך אני חושבת שזה אפילו גורע
אבל אם מדובר על ילד חולה בסרטן שנאבק בחיים שלו ומראים איך הוא עובר כל יום ומתמודד וחיי את החיים למרות הכל ולמרות זאת יש סוף עצוב(הוא מת) אני חושבת שזה בחירה טובה כי זה יותר מרגש, ואם זה יותר מרגש אז גם זוכרים את זה וזה עושה משהו, לא סתם קראתי סיפור על הא ודה אלא על משהו שריגש והשאיר אצלי רושם
כמובן שזה לא חייב להיות רק על זה יש הרהב סגנונות ועלילות שסוף עצוב מתאים להם
לסיכום אני לא יכולה להגיד מה יותר טוב כי לכל סיפור יש את הסוף שלו
בבלוג הזה יפורסמו ספרים עליהם אני אמליץ, ומדפי פעם גם ספרים חדשים וספרים בכללי
אני יודעת שספר טוב בעיניי זה ספר שנכתב בצורה ברורה וקלה להבנה, לא בשפה גבוה, ולא מילים "פלצניות" שכאלה
ספר בו המילים הם יומיומיות, מילים שנבין ונתחבר.
העלילה כמובן זה חשוב מאוד כי אם התוכן לא מעניין אין טעם לקורא את הספר
פרמטר נוסף בעיניי וחשוב מאוד מאוד זה הסוף של הספר
אם הספר טוב וכל ההתחלה והגוף טובים והסוף לא, בעיני אפשר "לזרוק את הספר לפח"(לא באופן פיזי) הסוף הוא סוגר פרק מאוד חשוב בחיים של הדמויות ושל הסיפור אם הוא לא יהיה תואם לרמה של שאר הספר, לא קשור או פשוט מדי זה הורס, והרבה!
בנוסף לכל תיאורים של מקומות בקטנה זה אחלה שזה כל הסר או כל דבר זה כבר מעיק ולכן לפי דעתי לא צריך להגזים עם התיאורים.
לא למהר עם העלילה אבל גם לא למרוח אותה ואף פעם אבל אף פעם לא להישאר באותו קו, לא כל הזמן להראות כמה טוב עכשיו לדמות או כמה רע לה תמיד לשנות, כי כשאתה נשאר כל הזמן ומספר על אותו דבר מאבדים עניין במהירות, אבל גם לא לעבור במהירות כי אז נגמר הסיפור ואין עניין או שזה פשוט סתם הורס.
מה יותר טוב הפי אנדינג או דווקא סוף עצוב\מרגש?
זאת שאלה בהחלט קשה אבל זה תלוי אך ורק בסיפור
אם אין לי שום סיבה להרוג את הדמות הראשית או פתאום לגמור את זה בצורה "רעה" זה הורס ולא שווה כלום אבל אם יש מסר או משהו שרוצים להעביר, זה התאים ונתן יותר עוצה וחוזק לסיפור אז בהחלט שווה
אני יכולה לתת דוגמא,
למשל אם יש לי סיפור על זוג, על איך הם הכירו, בקיצור טלנובלה זה ממש לא מתאים לעשות סוף עצוב, אין שום טעם בזה, ההפך אני חושבת שזה אפילו גורע
אבל אם מדובר על ילד חולה בסרטן שנאבק בחיים שלו ומראים איך הוא עובר כל יום ומתמודד וחיי את החיים למרות הכל ולמרות זאת יש סוף עצוב(הוא מת) אני חושבת שזה בחירה טובה כי זה יותר מרגש, ואם זה יותר מרגש אז גם זוכרים את זה וזה עושה משהו, לא סתם קראתי סיפור על הא ודה אלא על משהו שריגש והשאיר אצלי רושם
כמובן שזה לא חייב להיות רק על זה יש הרהב סגנונות ועלילות שסוף עצוב מתאים להם
לסיכום אני לא יכולה להגיד מה יותר טוב כי לכל סיפור יש את הסוף שלו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה