היום אני אדבר על סדרת הספרים יומנה המטריף של ג'ורג'יה ניקולסון של לואיז רניסון
״אני חושבת שבנים באמת אוהבים בנות שיהיו קצת רכות ופחות, נו... את יודעת.״
ג׳ז סגרה את רוכסן התרמיל שלה. הסתכלתי עליה.
״פחות מה?״ שאלתי.
״אני חייבת ללכת. אנחנו אוכלים הערב מוקדם.״
קרה לכם פעם שידעתם שעדיף לסתום כי באמת היה עדיף לסתום... אבל בכל זאת המשכתם לדבר? טוב, אז לי זה קרה.
״נו... פחות מה?״ התעקשתי.
היא מלמלה משהו תוך כדי ירידה במדרגות.
״פחות כמוני, התכוונת. נכון?!״
קבלו את ג׳ורג׳יה ניקולסון, אחת שיודעת שהיא לא בדיוק כמו כולם, אבל בחיים לא תצליח להתאים את עצמה ולהיות מה שהיא לא.
היא פרועה, היא מצחיקה, היא צוחקת על עצמה ועל כולם.
היא מתאהבת, היא מתאכזבת, היא קמה ונופלת.
היא כוח טבע.
היא אחת ויחידה.
היא בעלת יומן שכבש את העולם.
וזהו החלק הראשון שלו.
קראתי את הספר הזה כשהייתי יותר קטנה, תמיד עניינו אותי ספרים שהם יומן אבל כשקראתי את הסדרה הזו (גם לא במלואה) הבנתי שזה ממש לא משהו, הספר מלא פרטים לא מעניינים, טוב כי זה יומן אבל עדיין..
והדברים שמעניינים גם לא כתובים טוב וגם קצרים לעומת שאר ה"עלילה". קפצתי בין היומנים אבל גם שם זה לא משתפר והשם של הספר ממש אבל ממש לא תואם באמת את התוכן שלו. מטריף הוא לא זה בטוח.
הוא גם לא כתוב כל כך בתור יומן הוא משהו לא מוגדר ומשעמם.
ובכל זאת נקודת אור בסיפור זה שכן היו קטעים מצחיקים ויפים (בכל זאת לא הכל נורא) מומלץ למי שאוהבת לכתוב יומן, היא תסתדר עם ה"עלילה" הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה