הזמן השבור

היום נדבר על הספר "הזמן השבור" של אריאלה בנקיר:

הספר מדבר על נערה בשם מיקי שהילדים בבית הספר שלה מתאכזרים אליה ולכן היא מסתובבת והולכת לפינות רחוקות ומבודדות. פעם אחת כשהיא בספרייה, שוב מבודדת מכולם היא מוצאת ספר ישן ונשאבת לתוכו, התקופה בה מיקי נמצאת עכשיו היא ימי הביניים שם היא נוחתת בבית המלכה והיא והעוזרת הצמודה שלה(שהיא גם סוג של מכשפה) עוזרות לה להשתלב. בהמשך היא מכירה ומתחברת למאלף בזים, פייטרו, והם מבלים הרבה ביחד וכמובן כמו בכל ספר הם מתאהבים ;) אבל תמיד יש תסבוכות באמצע ובאלגנים ובנוסף לכל מיקי מוצאת רמזים על אביה, שאמור להיות מת אבל מי יודע? לפי הרמזים זה נראה אחרת.

ועכשיו לא מספיק רק לדעת על מה הספר אני בטוחה שתרצו לשמוע גם דעה אישית...

אז ככה מתחילת הספר ועד סופו הוא מעניין 

העלילה, הכתיבה של הסופרת, השילוב עם מידע אמיתי שגם אם אתם לא מתחברים אתם תרצו לדעת עוד משתלב נהדר. בעיקר אהבתי בספר את העלילה והכתיבה, היא לא מתנשאת ולא גבוהה, היא מדברת אלינו בגובה העיניים וקל להבין אותה, הסיטואציות בהם נמצאת הגיבורה(מיקי) לא תמיד רחוקים בסיפור מסיטואציות שקורות לנו ולכן זה מושך יותר לדעת איפה ומה היא חושבת שצריך לעשות עכשיו. וכמו כל נערה כמובן שאי אפשר לשכוח מהסיפור האהבה שמוסיף לספר והופך אותו ליותר מעניין (קצת פלפל). אני מדרגת אותו 8 מתוך 10!

אז אם עניינתי למה אתם מחכים? לכו לקרוא :)

כמה מילים לפני שמתחילים

היי לכולם,

בבלוג הזה יפורסמו ספרים עליהם אני אמליץ, ומדפי פעם גם ספרים חדשים וספרים בכללי 

אבל לפני הכל, מה נחשב בעיניכם לספר טוב? מה הורס ספר? מה משעמם?

אני יודעת שספר טוב בעיניי זה ספר שנכתב בצורה ברורה וקלה להבנה, לא בשפה גבוה, ולא מילים "פלצניות" שכאלה
ספר בו המילים הם יומיומיות, מילים שנבין ונתחבר.
העלילה כמובן זה חשוב מאוד כי אם התוכן לא מעניין אין טעם לקורא את הספר
פרמטר נוסף בעיניי וחשוב מאוד מאוד זה הסוף של הספר
אם הספר טוב וכל ההתחלה והגוף טובים והסוף לא, בעיני אפשר "לזרוק את הספר לפח"(לא באופן פיזי) הסוף הוא סוגר פרק מאוד חשוב בחיים של הדמויות ושל הסיפור אם הוא לא יהיה תואם לרמה של שאר הספר, לא קשור או פשוט מדי זה הורס, והרבה!
בנוסף לכל תיאורים של מקומות בקטנה זה אחלה שזה כל הסר או כל דבר זה כבר מעיק ולכן לפי דעתי לא צריך להגזים עם התיאורים.
לא למהר עם העלילה אבל גם לא למרוח אותה ואף פעם אבל אף פעם לא להישאר באותו קו, לא כל הזמן להראות כמה טוב עכשיו לדמות או כמה רע לה תמיד לשנות, כי כשאתה נשאר כל הזמן ומספר על אותו דבר  מאבדים עניין במהירות, אבל גם לא לעבור במהירות כי אז נגמר הסיפור ואין עניין או שזה פשוט סתם הורס.

מה יותר טוב הפי אנדינג או דווקא סוף עצוב\מרגש?

זאת שאלה בהחלט קשה אבל זה תלוי אך ורק בסיפור
אם אין לי שום סיבה להרוג את הדמות הראשית או פתאום לגמור את זה בצורה "רעה" זה הורס ולא שווה כלום אבל אם יש מסר או משהו שרוצים להעביר, זה התאים ונתן יותר עוצה וחוזק לסיפור אז בהחלט שווה
אני יכולה לתת דוגמא,
למשל אם יש לי סיפור על זוג, על איך הם הכירו, בקיצור טלנובלה זה ממש לא מתאים לעשות סוף עצוב, אין שום טעם בזה, ההפך אני חושבת שזה אפילו גורע
אבל אם מדובר על ילד חולה בסרטן שנאבק בחיים שלו ומראים איך הוא עובר כל יום ומתמודד וחיי את החיים למרות הכל ולמרות זאת יש סוף עצוב(הוא מת) אני חושבת שזה בחירה טובה כי זה יותר מרגש, ואם זה יותר מרגש אז גם זוכרים את זה וזה עושה משהו, לא סתם קראתי סיפור על הא ודה אלא על משהו שריגש והשאיר אצלי רושם
כמובן שזה לא חייב להיות רק על זה יש הרהב סגנונות ועלילות שסוף עצוב מתאים להם
לסיכום אני לא יכולה להגיד מה יותר טוב כי לכל סיפור יש את הסוף שלו